נתחיל מהמעצבנים:
סיקורים תקשורתיים לפיגוע בקהילה הגאה:
1. הטוקבקים השטניים שוואלה הורידו ופרסמו בכתבה נפרדת (מהלך לעניין) לאחר הפיגוע הנתעב בחברי הקהילה ההומולסבית.
2. הירידה של הנושא מהכותרות לאחר 3 ימים בדיוק! הרצח מייצג את כל השנאה למה ששונה במדינה הזו. ניתן להשוות אותו לכל רצח פוליטי/פיגוע/הסתה ושכאלו, ללמוד מהמקרה וליצור יום בבית ספר שבו מסבירים לתלמידים כמה חשוב הכבוד לאנשים ששונים מעימנו אם זה ערבים, גאים, עובדים זרים וכו'.
אבל אצלנו זה לא קורה. במדינת ישראל שקמה אחרי שואה ואנטישמיות כ"כ קשה, לא יכולים להעלות את נושא הגזענות (מכל סוג שהיא) לסדר היום הציבורי ולנסות לחנך את הדור הבא לאהבת הזולת. למה? כי לכולם נוח מדי שיש מיעוטים. לכל אחד נוח מדי שיש מישהו יותר שונה ממנו…
או שאולי, פשוט לא מעניין אותו…
3. פחות התעמקתי במידע התקשורתי עצמו אבל מייקל אמיר כן. אז כולכם מוזמנים לקרוא בכתבה הבאה את העיוותים התקשורתיים למיניהם. כשאני חזרתי הביתה באותו יום אגב, שאל אותי חבר שלי שבמסגרת עבודתו לא רואה מחשב ולא שומע רדיו במשך היום, באיזה מועדון (יעני club) קרה האירוע.
עוד דברים שעצבנו אותי השבוע:
1. אכלתי צהריים בקופי בר ביום רביעי ואני מרותקת לשירותים עד עכשו. למי ששואל אכלתי פסטה פרימוורה. ועוד יותר נורא שזו כבר פעם שנייה. פעם קודמת זה היה בקטנה, הייתי מרותקת רק לשעתיים שלוש. חבל, אני כן אוהבת את האוכל שם אבל רק מזכרונות היומיים האחרונים אני לא מתכוונת לאכול שם יותר בחיים.
כהמשך ישיר לסיפור זה, אני חברה בקופת חולים כללית, סניף נווה מונוסון. אז בכללית כנראה, אם אתה מקרה דחוף תנסה להתפגר, כי ככה לפחות יתייחסו אלייך. בנווה מונוסון- הרופא חולה- אז אין רופא. באור יהודה- לא רוצים לקבל אורחים דחופים. במרפאה ביהוד- כבר הסכימו שאגיע אבל מכיוון שסגרו ביהוד את המרפאה השנייה, המרפאה מפוצצת ולא מכניסים אותך בלי תור, אז צריך לשבת ולחכות. אחרי שעה שמחכים עם כאבי בטן שעוד שנייה מעלפים אותך ועם מיליון אנשים צועקים מסביב, רק רציתי את השירותים בבית. אני לא יודעת אם ככה זה בכל הקופות חולים. ואני גם לא ממהרת לעבור. אבל אתמול הגעתי למסקנה, שהכללית כנראה מעדיפים אותך מת בסוף.
2. נטוויז'ן התקשרו אתמול להציע שיחות לחו"ל (סל השירותים התרחב מתברר) בשעה 22:00. מכיוון שאנוכי נמצאת במצב שכיבה פולני מתקדם, אמר להם בן זוגי היקר והמהמם שלא מתקשרים בשעות כאלו והתשובה היתה (במקום התנצלות) "מותר לנו לפי חוק להתקשר עד 22:30" את מי מעניין החוק שלכם בדיוק, הנציגה מאחורי השפופרת או האוזנייה בצד השני אפילו לא השכילה להתנצל. ולא רק שלא השכילה להתנצל היא עוד המשיכה לנסות למכור לנו שיחות זולות לחו"ל. לא הבנת כשאמרו לך פעם אחת שלום? את רוצה להביא אותנו למצב שננתק לך? אני לא אוהבת לנתק טלפונים!
זה הדברים שעצבנו השבוע.
שולח לך אנרגיות טובות מותק.
אל תקחי ללב
והעצה היחידה שיש לי לגבי נותני שירות למיניהם:
לא להתעצבן, לעבור.
חבל שאין לנו בארץ עדיין אתר כמו גט סטיספקשן
שהיה עוזר לשים דברים קצת מול העיניים של המנהלים הגדולים
ושאר הציבור.
תודה יקירי, אני כבר מרגישה אותן…
בדיוק דיברתי עם מתן על כך שהחברות הגדולות מתחילות לפתח מודעות למה שאומרים עליהן באינטרנט, אין ספק שאתר כמו גט סטיספקשן היה יכול להוות צעד מחייב מבחינתן להתחיל להגיב ולא רק לפתח מודעות.
סופ"ש מקסים
אולי במקום להסתכל על מה שעצבן אותך, תרשמי מה היה טוב השבוע? 🙂
מתן, חשבתי שאתה מכיר אותי כבר מספיק טוב בשביל לשער שזה בטח יהיה הפוסט הבא 🙂
וחוץ מזה, אני לא יכולה לכתוב פוסטים רק על אלכס בן זוגי…
ובנימה רצינית- כל הדברים הטובים שקרו לי השבוע הם עדיין בגדר סמויים כי הם נוגעים לעתידי המקצועי- אז בוא נמתין קצת
אורלה,
שמחה בשבילך לקראת סוף החודש הקרב ובא 🙂
נשיקות