הבלוג של אורלי בראון

מה אוכלים? עוד חוכמה של אמא, על מוצקים, אופטימיל וסבלנות

מאז שכתבתי פעם אחרונה על הנסיכה, טל כבר אוטוטו בת 8 חודשים ואני רק מגלה מיום ליום מה זו אהבה מחדש. עוד דברים שאני מגלה הם שיניים, מעבר לאוכל מוצק, והכי חשוב: לחזור לעבודה ולהתגעגע יום יום.
טל התחילה ללכת למשפחתון יומיים לפני שחזרתי לעבודה. למזלי המעולה, מצאתי משפחתון במושב הסמוך עם מטפלת שאני מאחלת לכל אחת מכן. היא אוהבת את טל אהבת נפש ולפני כל השאר, טל מקבלת לאורך כל היום חום ואהבה, וגם אם יגידו לכם אחרת, זה באמת הדבר הכי חשוב.
יש עם הנסיכה עוד 3 בנים שקצת גדולים ממנה והתמונה הכי יפה היא שיום אחד באתי לבקר והם עשו טיול בעגלול. שניים יושבים, אריאל הגדול עומד והנסיכה שוכבת על הבטן עם הכובע ומסתכלת לכל כיוון בסקרנות. בקיצור, כאן אני רגועה.
לחזור לעבודה אחרי חצי שנה הרגיש כאילו אני מתחילה מחדש. מעבר לכך שהגעגועים קשים, הצד היפה הוא שבכל שלב של היום לדמיין את החיוך שלה כשאבוא הביתה ממיס אותי לחלוטין.

מה למדתי בחודשים האחרונים על סוגיית האוכל.
אופטימילטל אוכלת כבר מגיל חודשיים וחצי אופטימיל. כשעברנו את תקופת הגזים, רוני חברתי המליצה לי על אופטימיל מכיוון שעפ"י השמועה הוא קל יותר. התברר שאכן כך. כמובן שהגזים לא הפסיקו לחלוטין (תוכלו לקרוא בפוסט הקודם), אבל בהחלט היה ניתן לראות את ההקלה.
מאז נשארנו עם אופטימיל עד היום. אחד הדברים המעניינים באופטימיל – הוא מורכב משמנים צמחיים ללא שמן דקלים (המשמעות כאן). מעבר לרכיבים שתוכלו לראות בלינק (ובינינו – לא כולנו מסתכלות עליהם בדיוק למרות חשיבותם), יש לאופטימיל כף של 30 מ"ג שמאפשרת מידות חצי (אני חובבת דיוק), ועניין נוסף – הוא הכי זול.

כשהתחלנו להעביר את טל לאוכל מוצק, היא לא רצתה כלום. כמו אמא פולנייה טובה (אמנם אני רק רבע אבל הרבע החזק), לא הבנתי למה וחיפשתי תשובות אצל חברות שהמליצו לי על מסנן הפירות והירקות (שקניתי אך לא השתמשתי בו), על ירקות כתומים כי הם יותר מתוקים (המלצה מצויינת – עבד לא רע בכלל), אבל מה שעזר באמת  היה המשפחתון בו מרסל (המטפלת) ישבה עמה בסבלנות כל יום והאכילה אותה כמה שהייתה מוכנה לאכול ובסוף, היא אוכלת ואפילו אוהבת, כמובן גם פירות ועוף. אז משפט שחברה אחרת אמרה לי: תהיי רגועה, היא לא תלך לצבא עם אופטימיל. אגב, אם בשבת לא יוצא לכם להכין לפעמים, אפשר גם גרבר, לא קרה כלום.

כמו שראיתם, הפוסט קצת קצר, חוסר זמן מלווה את האמהות שלי יותר מכל.

דברים שאני מקווה לכתוב לכן בקרוב: צעצועים, שחיית תינוקות, חוגי התפתחות ואיך קונים לבייבי בחו"ל.

המשך שבת מקסימה ושבוע נפלא!

חוכמה של אמא אחרי 3 חודשים – חום וגזים

טל בת 3 וחצי חודשים. בתקופה זו הספקנו לעבור את הדברים שהלא נעימים שמאפיינים את שלושת החודשים הראשונים. צינון, חום, גזים וכל מה שקורה עד הגיל הזה. היו גם דברים שלא קורים בד"כ כמו שהגאונה שלנו מתהפכת מהבטן לגב מגיל 7 שבועות וצוללת כמו דגיגה לגאוותה של האמא ילדת המים.

במהלך התקופה אימצנו דעה בערך על כל דבר אפשרי אז אשתף בדברים העיקריים. מה אהבנו לטוב ולרע.

מוצץ מד-חום

קיבלנו ערכת מוצץ מד-חום של אוונט, שחוסכת את האקט הלא נעים עבור פיצית ועבורנו של מדידת חום בפי הטבעת. מכיוון שהילדה שלי התרגלה מהתחלה למוצצים של אוונט (מקרי לחלוטין), המוצץ מד-חום – שזהה לחלוטין במגן ובפטמה, השתלב אצלה באופן טבעי לחלוטין. המדחום הוא מדחום דיגיטלי רגיל ומגיע בערכה עם מדחום רגיל ומוצץ של אוונט. החיסרון היחיד שיש לו הוא שלפעמים הילד לא רוצה מוצץ בעיקר כשכואב לו והוא צורח או בוכה – מצד שני, אנחנו לא ממש מודדים חום לילד כשהוא במצב כזה.

מחמם מגבונים

עוד לפני שטל נולדה, עסקתי בקניות נרחבות באמזון. מחמם מגבונים זה משהו שהיה נראה לי מאסט, בעיקר אחרי ששמעתי מחברות על חימום המגבונים בלילות החורף הקרים, אז קניתי, מי אני שאתווכח. קנינו את מחמם המגבונים הבא, 17$ באמזון, קיבלנו, הכנסנו חבילת מגבונים וניסינו להקל על הטוסיק של הקטנה. ואז כמובן התברר שמדובר במוצר מיותר לחלוטין. למה? ראשית, הבית מחומם כל החורף כאילו אנחנו מינימום על החוף באילת באמצע אוגוסט (אנחנו שנינו מסתובבים בגופיות) והמגבונים בהתאם. שנית, לחמם כל פעם ואז להפסיק את המכשיר ולהיפך, סתם גוזל זמן כשמחליפים מהר מהר באמצע הלילה, והכי חשוב – לא באמת מחמם. בקיצור, תוציאו את המגבונים שנייה לפני שאתם מורידים את החיתול ועד שתנגבו הם כבר נעימים יותר.

פתרונות גזים

גזים היו הסיוט שלנו שלושה חודשים שלמים ועדיין מדי פעם (הרבה פחות). להרגיע אותה לוקח כוחות שלא ידעתם שיש לכם. כמה דברים שעשויים להקל עליכם:

גרייפווטר – מגיע בטיפות, 10 לפני האוכל. מקל לזמן קצר יחסית, אח"כ הגוף מתרגל ולא מקל כמעט בכלל. פעם ראשונה שאתם נותנים לילדים קחו בחשבון שהעיניים שלהם ייראו כאילו הם מסטולים קצת, זה בסדר ועובר תוך כמה דקות. ניתן לתת את הגרייפווטר גם בזמן התקפים בין הארוחות, זה לפחות מה שאנחנו עשינו.

סימיקול – קצת יותר רציני, 0.3 לפני כל ארוחה עד 12 פעמים ביום או 0.6 , 6 פעמים ביום. סימיקול הוא תכשיר של כצט, עוזר יותר מגרייפווטר אבל אנחנו שילבנו את שניהם בעיקר בשל עניין המינון. סימיקול בגבול ועם גרייפווטר קצת פחות בגבול.

מנשא + כדור  – מה שבאמת עוזר. סימיקול וגרייפווטר זה נחמד, זה מקל וזה לא דורש מכם הרבה, אבל ההשפעה שלהם גם קצרה מאד. רוצים להצליח? שימו מנשא בד (לופי, סארי, תינוכיס וכו'), שימו אותם בפנים ותתחילו ללכת. לא רוצים ללכת? קחו כדור פילאטיס, לקנות בכל חנות צעצועים, ספורט והשמועה אומרת שאפילו באייס יש, ותקפצו קצת. הכי עוזר ובאחריות. (טל הדוגמנית בתמונה). העברנו שעות על הכדור, אבל שמנו מול הטלוויזיה את הכדור או מול המחשב, טל נרגעה ונרדמה ואני על הדרך הרווחתי קצת פעילות גופנית (לא להתלהב – לא מוריד יותר מדי קלוריות מתברר).

יש גם את תנוחת הנמר, קיפול הרגליים ועוד, אבל זו השיטה שאנחנו מצאנו כהכי מוצלחת.

מאחלת לכם שלא תצטרכו שום דבר מאלו… וגם שבוע נפלא!

אגב, עכשיו התחילו השיניים, נדבר על זה עוד מספר חודשים…