הבלוג של אורלי בראון

היום הראשון של חבר'ה החדש, נכתב ב 1.9.08

מכיוון שמערכת הבלוגים של חבר'ה החדש עדיין אינה מאפשרת RSS, אפרסם כאן את הפוסטים שלי כרגע בהעתקה פשוטה. בהמשך יהיה יותר קל:)

בונוס: מייקל ואני בלוגו

בונוס- מייקל ואני בלוגו

וואי, איזה בלאגן כאן…

כל שנייה מוצאים עוד משהו ורוצים עוד משהו ואני רוצה שהכל יהיה מושלם, מה שלא קל ובעיקר ברגע האחרון.

אחרי עבודת פיתוח מאומצת של ארבעה חודשים וחשיבה של כמעט שנה, הוא סוף כל סוף רואה אור. אני פותחת את הבלוג שלי, כן, כן. מאד מרגש.

אני רוצה להודות בפוסט הראשון שלי לכל צוות גלובל נטוורקס המקסים שתמך ועזר, לאפרת שפושניק עורכת התוכן המדהימה שלנו שכל מילה ממנה בסלע, למייקל אמיר מנהל הקריאייטיב המוכשר כ"כ כ"כ בעל הרעיונות המהממים ביותר ברשת (אם אתם רוצים לפתוח סטארט אפ ואין לכם רעיון- הוא האיש) וכמובן לגיא כהן, מנכ"ל גלובל נטוורקס על שידע לתת בראש כשהיה צורך ולתמוך מאד כשהיה צורך.

גם כמובן לגלעד אלסטר, לגיא ביסמוט-רכז תוכן הגולשים ולמנהלי הקטגוריות הנהדרים על העזרה השוטפת בבדיקות, בהערות ובהארות

וכמובן לצוות הפיתוח האלוף שלנו- אין עליכם.

אתם צוות מקסים, תענוג היה לעבוד עד עכשו ותענוג יהיה בהמשך, כי בחבר'ה החדש מחכים עוד הרבה דברים טובים ומעניינים שהולכים לקרות ושווה, באמת שווה, לחכות.

שלכם

אורלי.

כמה מוזיקה יכולה להיות מעניינת

כמו שהבטחתי בתגובה שלי לפוסט קודם, אני רוצה להוסיף כאן כמה טראקים שאני מאד אוהבת, אבל לפני כן אקדים ואספר שאחד מהדברים האהובים עליי הוא מוזיקה אלקטרונית בשילוב עם קלאסי. אולי כי גדלתי על קלאסי, אולי כי מדהים כמה יצירה יכולה להיות ייחודית כשהיא מורכבת ואולי כי זאת אני.

אז נתחיל במשהו שהפך להיות מוכר ופרסמתי כבר לא פעם ולא פעמיים בבלוגים אחרים וזה הוידאו של moan רמיקס של טרנטמולר. כמה מילים על היוצר המוכשר: אנדרס טרנטמולר הוא יוצר, די ג'יי ומפיק דני שחי בקופנהגן.
האלבום האחרון שלו The Last resort המשלב מוזיקה אלקטרונית עם רוק, זכה בפרסים יוקרתיים בגרמניה ואנגליה שנגעו בעיקר באיכות הסאונד הייחודית, המקוריות ואם יורשה לי, הגאונות מאחורי יצירה כזו.

נמשיך עם קטע מדהים של Emil Lassaria שיצר בלדה ייחודית ביותר עם כינורות וסאונדים שהם לא עניין של מה בכך… לא הטרק המלא אבל שווה לחלוטין את הקליפ המדהים

<

ורק עוד אחד ככה, ג'איה עם תזמורת שלמה…

וידאו מיום ההולדת שלי…

תובנות של סוף היום על בלוגים, נענע 10 (אופנתי לכתוב על זה עכשו) ופייסבוק כמובן

בסה"כ בינינו, אני לא באמת מבינה למה פתחתי בלוג. קראתי עכשו שוב את "אודות" ותהיתי אם לא כדאי פשוט להישאר מגיבה לפוסטים של אחרים במקום לרשום כל מיני שטויות משלי כי מתברר שאת כל מה שיש לי להגיד אני לא באמת יודעת להוציא כאן. אבל אני ממשיכה לנסות. כמו שאומרים מיטב המטפלים: אם לא מנסים לא יודעים.

  • כרגע גמרתי לקרוא את הפוסטים של עמית, דבורית, עידן, יריב ודורה (שמתי לב שכל אחד שכותב מוסיף את אלה שכתבו על זה לפניו? מן תגובת שרשרת כזו? ככה זה עובד בבלוגוספירה? ) לראיון המביש של דה מרקר עם נטלי קרמר והדבר היחיד שנשאר לי לומר בעיקר אחרי הפוסט המעולה של דורה זה שאני שמחה עבור מודו ונטלי קרמר על כמות היח"צ שהם זכו לה בזכות כתבה שכתובה ככה. מי יודע, אולי אם הכתבה הייתה טובה לא היו כותבים עליה בכ"כ הרבה בלוגים מצליחים. (אה, וגם בבלוג שלי…)
  • כמה מילים על נענע 10 החדש. קודם כל (באיחור לא אופנתי אני יודעת) אני מתה על הלוגו! נענע בחזקת 10 זה נהדר. (כן, למרות שהוא בפונט כ"כ בסיסי) העיצוב החדש: אוהבת את הצבעים (קצת קשה לי להתרגל לאפור) לא אוהבת את המרקרים, הם נראים כאילו הם נמצאים שם בטעות. naname נהדר, אהבתי. היה לי קל להתמצא, אולי כי אף פעם לא גלשתי יותר מדי בנענע אז היה לי נוח שאני יכולה לראות כל מה שיש שם כבר בתפריטים מהעמוד הראשי.אני חושבת שאני צריכה להתרגל.  לא יודעת אם תהיה לי הזדמנות להתרגל כי אני עדיין לא גולשת הרבה בנענע וככל שהרידר שלי מתמלא ויש יותר אפליקציות חברתיות מעניינות ורשתות חברתיות ופיצ'רים חדשים ומגניבים זה גם פחות מעניין אותי.מודה ומתוודה. לפחות בינתיים.
  • מתה על פייסבוק החדש. עשו לי את היום עם ההוספה של הטאבים… (כמה מעט/הרבה צריך כדי לעשות לי את היום?). במסגרת השיחה על ממשק משתמש – הממשק החדש מעולההההההה. לא חשבתי שאני אתלהב ככה, חייבת לסיים את הפוסט הזה, אני הולכת לשחק קצת בפרופיל החדש שלי בפייסבוק…


הזמנה

הזמנה חדשה ליום הולדתי שעוצבה בידי חבר מאד מוכשר, ערן להב. תודה יקירי :)

יום הולדת וכמה הערות

מאז שפרסמתי את הפוסט האחרון התמונה שם הפכה להיות לא עדכנית כי קיבלתי עוד כמה כוכבים…

זה כנראה לא ממש רלוונטי בהתחשב בדעתי על דירוג תוכן גולשים, מצד שני, אולי אם ימשיכו הכוכבים אשנה את דעתי?

נדבר על זה בהזדמנות.

הנושא העיקרי לעכשו, הוא זה שיש לי יום הולדת עוד שבועיים וחברים טובים עושים מסיבה בחווה מקסימה בטבע, וחברים מקסימים הולכים לנגן בה ( די ג'יים- למי שהטרמינולוגיה לא לגמרי ברורה לו…ולא סתם- אלא בין הטובים שיש:)

אז מצ"ב ההזמנה למי שבעניין, פרטי מיקום מעבר לכך שמדובר בחצי שעה צפונה מת"א יינתנו כמובן ביום האירוע וניתן גם לשלוח לי מייל (דרך כאן או דרך עמוד האירוע בפייסבוק )

ואני כהרגלי אשמח לענות על כל שאלה :)

רק אור לכולם

הזמנה ליום הולדת שלי

אני במערכת יחסים אם לא שמת לב!

פורסם בקפה דה מרקר כי … טוב, ברור למה, לא?

מה לא ברור כאן???????????

גברים יקרים

אנא ובבקשה הסתכלו על פרופיל הבחורה אליה אתם פונים בקפה, פשוט מכיוון שיכול להיות שהיא כבר כתבה במצב האישי שלה שהיא במערכת יחסים כי יש לה אהבה מדהימה!

לא תאמינו, יש בחורות בקפה שלא נמצאות בו על מנת לחפש!

תאמינו לי, זה סתם יבאס אותה לראות 8 הודעות חדשות ולגלות שמה מהן שאינו ספאם הוא פניות של גברים שאפילו לא טרחו להסתכל מה כתוב לה ליד התמונה, מה זה אומר עליהם?

תודה לכל אלו שכן הסתכלו ולא פנו.

אודות

נכתב ב 4.6.2008 – בקרוב אודות מעודכן…

פתאום פתחתי בלוג.

שום הכנה מוקדמת, שום תכנונים, לא מכירה אף אחד בין הכרישים שמסתובבים בתחום. ובכל זאת פתאום פתחתי בלוג.

מה עושים כאן בכלל, על מה לכתוב, לא ממש ברור.

מה שברור הוא שלפעמים אני נורא רוצה לומר משהו ושישמעו, ואני לא יודעת איפה

ושלפעמים התגובות שלי לבלוגים של אחרים יכולות להיות יופי של פוסט בפני עצמו

אז פתחתי בלוג.

אורלי בראון, 32 (כמעט), למדתי פסיכולוגיה וניהול, עובדת בחברת אינטרנט ומקימה שם רשת חברתית, גרה במושב ומגדלת חיות ושסק, אוהבת מאד מוזיקה ופעילה בעולם המוזיקה האלקטרונית.

חושבת שרשתות חברתיות הן דבר נהדר וגאוני ועכשו הזמן לרשתות הסמנטיות.

אוהבת לקרוא את ההומור והציניות של ארז וולף, העניין אצל ירדן לוינסקי והידע של גל מור.

מודה לערן להב ומייקל אמיר על העזרה והתמיכה הנפשית והטכנית.

רק אור.

איך הגעתי מקלאסי לאלקטרוני…

(הפוסט נכתב לראשונה עבור בלוג לבני נוער בנושא מוזיקה אלקטרונית באתר mymusic של קוקה קולה)

בתור פוסט ראשון בנושא מוזיקה אלקטרונית בחרתי לספר על התפתחות המוזיקה בחיי וככה להוביל אתכם לפוסטים הבאים שלי שיבואו בהמשך

אז ככה:

גדלתי בבית מוזיקלי מאד שבסיסו היה המוזיקה הקלאסית. אבי היה מומחה בתחום, הכיר את כל היצירות האפשריות והשמיע אותן בבית בכל זמן שרק יצא. הוא ניגן על חמישה כלים ובעקבותיו אחותי על פסנתר, אחי על חצוצרה ואני על פסנתר (7 שנים)…

כשהייתי בת 10, אחי קנה לי קלטת (כן, קלטת) של ( Wish you were here פינק פלויד) כמתנת יום הולדת (זו הייתה בעצם סוג של מתנה לעצמו אבל זה כבר נושא אחר…) ומאז החלה ההתמכרות ללהקה שעבורי לפחות, היא הגדולה ביותר בכל הזמנים. משם החלה ההתפתחות לז`אנר הרוק המתקדם, תחום רחב של מוזיקה מסוף שנות ה-60, תחילת שנות ה-70 וכולל את קינג קרימסון, כאמל, ג`נסיס הישנים, אייבי רוד של הביטלס ועוד. תוכלו ללמוד על הז`אנר יותר באתר www.mitkadem.co.ilאגב, הז`אנר הנ"ל ממשיך איתי עד היום למרות שבהמשך תבינו איפה אני היום מוזיקלית.

בתור נערה, חיפשתי מוזיקה כל הזמן והתאהבתי בזמרות כמו שינייד אוקונור, סוזן וגה, טורי איימוס (כן, הייתי בהופעה כמובן…) ובז`אנר נוסף שנקרא גל חדש וכולל את הקיור, הקוקטו טווינס, הבאוהאוס, ניק קייב, סוזי והבנשיז, אן קלארק ועוד רבים וטובים.

במקביל יצאו באותה תקופה אלבומים ישראלים מעולים כמו "שינויים בהרגלי הצריחה" של החברים של נטאשה, "כשהגיטרה מנסרת את הלילה" של פורטיסחרוף, כרמלה גרוס וואגנר ובהמשך עיוור בלב ים (של ערן צור בלבד) והיו להקות מעולות כמו רוקפור, מוניקה סקס ועוד.

כשהשתחררתי המשכתי לשמוע רוק ורדיוהד והצ`ילי פפרס המשיכו איתי.

ואזרצה הגורל (או שלא הוא) ונחשפתי לראשונה לשלושה אמנים מעניינים ביותר: וויליאם אורביט, בריאן אינו וז`אן מישל ז`אר. יוצרי מוזיקה אלקטרונית מהפנטת ומיוחדת שפתחו לי את הדלת לעולם שלם.

אני אדלג על התקופה שהייתה מאז ועד היום מכיוון שהפוסטים הבאים שלי יכללו קצת יותר על מוזיקה אלקטרונית ואני רק אומר שכיום אני שומעת בעיקר מינימל, טק האוס, אלקטרו, פרוגרסיב טראנס וטכנו.

אני אשמח אם ארחיב את הידע לפחות של חלקכם בנושא, ואולי גם תבינו שמוזיקה אלקטרונית היא לא מילה גסה, לא משחקי מחשב ואפילו יש מאחוריה היגיון, תיבות ותווים.

כל שאלה שיש לכם בנושא מוזיקה אלקטרונית עד הפוסט הבא, אתם מוזמנים להפנות אליי בשמחה.

שיהיה המשך שבוע מקסים ורק אור,

שלכם,

אורלי

אנשים מדברים פייסבוקית

(פורסם לראשונה בקפה דה מרקר לפני חודשיים בערך…)

מסקנות הסופ"ש (הלפני) האחרון:

לא נותנים לי לישון כי עושים לי פוקינג. רוקדת במסיבה ועושים לי פוקינג, אני עושה בחזרה ומקבלת את התגובה, חכי חכי בפייסבוק.

אחרי הסדר נוסעת לפיקניק. גליה מספרת לי שגם לה עשו פוקינג בלילה.

אני פוגשת אנשים שאומרים "וואי, הנה כל חברי הפייסבוק שלי"

אני מכירה אנשים שאומרים לי איזה מנייאקית אני כי קניתי את החבר של הבת דודה שלהם בפרינדס פור סייל ואיזה מין בן אדם אני.

והשורה התחתונה היא: נדבר בפייסבוק, הא? או לחילופין: נתראה בפייסבוק, הא?

אז יש לנו שפה חדשה,

יש לנו עולם נוסף . (הם מתחלקים לשניים : The real world ו- Facebook world)

וכמו שכבר שמעתי בסופ"ש האחרון:

הפעם זה אמיתי,

אם אתה לא שם- אתה לא קיים.

כמה מילים על הצעד החדש של פייסבוק

לאחר ההתנגדות הכ"כ נחרצת של פייסבוק , מעניין לראות כיצד "גן נעול" כמו שקרא לזה גל מור, הופך להיות גן פתוח

בהתחשב בכל השירותים שפייסבוק מציעה, היא לא נשארת מאחור וממשיכה גם היא לצעוד לעבר עולם ה sharing שתופס את האינטרנט וגם יציף אותו בסופו של דבר…

צעד קטן לפייסבוק, צעד גדול לאינטרנט.