הבלוג של אורלי בראון

כדור הבדולח של משטרת ישראל

בדיוק היום בבוקר רציתי להגיד משהו לטובת משטרת ישראל. עצרתי לקנות מיץ תפוזים בצרכניה במושב וראיתי כותרות עיתונות שחשבתי שהן עליהום מיותר של התקשורת על משטרת ישראל שנובע נטו מבורות. בורות של התקשורת.

בקצרה: בעקבות רצח הילד בן השבע בבני עי"ש החליטה התקשורת שהמשטרה אשמה, הכתובת היתה על הקיר. כל יום יש כותרת חדשה בנושא, על האזהרות שהתקבלו, התלונות מהשכנים וגרוע מזה האשמות מעמותות שונות.

מאיזשהי סיבה בחרה התקשורת לא להתייחס לעובדה שללא תלונה משטרת ישראל לא יכולה  לעשות כלום ומי שכן אמור לעשות הם שירותי הרווחה, איפה הם היו? הפניית אצבע מאשימה למשטרת ישראל מיותרת כאן אבל הפניית אצבע מאשימה לשירותי הרווחה של מדינת ישראל היא חובה! ידעתם שיש בעיה והתעלמתם ממנה, איך דברים כאלו קורים? והנה הכסת"ח (לקוראיי המאותגרים – כיסוי תחת),

נו באמת, מאשימים יקרים, משטרת ישראל זה מדיום או שיש לה כדור בדולח?

והתשובה לזה, היום בבוקר הייתה כנראה שלא, אבל כשהגעתי הביתה וקראתי את כל הכתבות על סגירת העיר תל אביב ע"י משטרת ישראל התחלתי לחשוב שכן, כנראה משטרת ישראל היא סוג של מדיום כשהיא רוצה.

מודסלקטור! אני מבקרת די קבועה (באופן יחסי לחיי הלילה שלי) במועדון הברזילי. המועדון שמביא את אמני הטכנו הטובים ביותר בעולם.  בסילבסטר החליטה משטרת ישראל לפשוט על כמה מהמועדונים המובילים בת"א וביניהם הברזילי בו החודש היו אמורים להתארח מספר אמנים מחו"ל ביניהם Modselector אותם אני לא יודעת כמה זמן אני מחכה כבר לשמוע.

אבל מכיוון שמשטרת ישראל היא בכל זאת כנראה סוג של מדיום, הם יכולים להכנס למועדון ופשוט להעריך בעין כמה אנשים נמצאים בו, יופי של עבודה חברים. גרמתם להפסדי כסף היסטרים לבעלי המועדונים ובמקרה שלי -ללו"ז של בילויים להידפק לכל החודש.

לא יאומן כמה כסף, זמן וכוח אדם מבוזבז על שטויות במשטרת ישראל כשילדים בני 14 קונים חגיגת בפיצוציות בכל חור בעיר, אם כבר סדר עדיפויות – נראה לי קצת יותר חשוב לטפל בזה.

עם כל האמונה שלי במדיה חברתית, לצערי קשה לי להאמין שהמחאה תעזור. כחובבת טבע של שנים אני מכירה את המלחמות חסרות השחר האלו עוד משם. על כל מקרה, הקבוצות שקמו בפייסבוק:

לא מסכימים להשתקת חיי הלילה בתל אביב

חיי הלילה של תל אביב לא עוצרים בכחול

פוסט בבלוג אור בזוויות:

משטרת ישראל מענישה: חודש בלי מסיבות

פוסט קצר על השבוע שהיה

קצר אז קצר:

1. שיניתי עיצוב לבלוג. עוד לא מושלם, הבאגים יתוקנו, התמונה למעלה תתחלף, יהיו תמונות, יהיה וידאו ובקיצור יהיה שמח. ולאלו שמתעדכנים בפייסבוק: www.orlybraun.com

2. אלכס בן זוגי, פרסם שני קטעים חדשים מעשה ידיו, אחד בסגנון הטק האוס והשני מינימל טכנו איכותי, תוכלו לשמוע אותם ב Sound Cloud (שעליו עוד אדבר כאן) בלינק הבא: http://soundcloud.com/ligal

3. טל ואביעד נתנו תכנית אחרונה ב 102 , היה עצוב. עכשיו אני באמת לא מבינה למה צריך את הנסיעה לעבודה

4. חשוב חשוב… התחלתי בתהליכי פרידה מהשועל האהוב שלי תוך כדי התחלה חדשה עם הכרום. המהירות ניצחה. את התהליך והתגובות עליו תוכלו לראות כאן

5. ביז סטון היה בארץ ולא ממש אמר מה הוא חושב על זה שטוויטר לא תופס בארץ. מה שכן, היו מלא טוויטים בנושא, והיה גם פוסט של אלון ניר ממצה ומשעשע למדי במזבלה (מומלץ…)

6. סרטון חביב שראיתי השבוע שמצליח להראות בכמה דקות כמה אנשים רוצים אייפון, בבלוג ispot

7.  עוד פוסט שאהבתי השבוע: של מי הציוצים האלה בכלל. על זכויות יוצרים של ציוצים.

8. התפרסם סדר היום של #140conf של ג'ף פולבר שתתקיים ב 6/12, מי בא?

וחשוב מאד, אם אתם לא רוצים ש"יקחו" לכם את האצבע, להקדיש דקה או שתיים ולשלוח דוא"ל "לא שם אצבע" לח"כים!

למי עדיין לא עוקב אחריי בטוויטר אני כאן: www.twitter.com/orinsun

שיהיה לכולכם שבוע נפלא!

מה עצבן אותי השבוע

נתחיל מהמעצבנים:

סיקורים תקשורתיים לפיגוע בקהילה הגאה:
1. הטוקבקים השטניים שוואלה הורידו ופרסמו בכתבה נפרדת (מהלך לעניין) לאחר הפיגוע הנתעב בחברי הקהילה ההומולסבית.
2. הירידה של הנושא מהכותרות לאחר 3 ימים בדיוק! הרצח מייצג את כל השנאה למה ששונה במדינה הזו. ניתן להשוות אותו לכל רצח פוליטי/פיגוע/הסתה ושכאלו, ללמוד מהמקרה וליצור יום בבית ספר שבו מסבירים לתלמידים כמה חשוב הכבוד לאנשים ששונים מעימנו אם זה ערבים, גאים, עובדים זרים וכו'.
אבל אצלנו זה לא קורה. במדינת ישראל שקמה אחרי שואה ואנטישמיות כ"כ קשה, לא יכולים להעלות את נושא הגזענות (מכל סוג שהיא) לסדר היום הציבורי ולנסות לחנך את הדור הבא לאהבת הזולת. למה? כי לכולם נוח מדי שיש מיעוטים. לכל אחד נוח מדי שיש מישהו יותר שונה ממנו…
או שאולי, פשוט לא מעניין אותו…
3. פחות התעמקתי במידע התקשורתי עצמו אבל מייקל אמיר כן. אז כולכם מוזמנים לקרוא בכתבה הבאה את העיוותים התקשורתיים למיניהם. כשאני חזרתי הביתה באותו יום אגב, שאל אותי חבר שלי שבמסגרת עבודתו לא רואה מחשב ולא שומע רדיו במשך היום, באיזה מועדון (יעני club) קרה האירוע.

עוד דברים שעצבנו אותי השבוע:

1. אכלתי צהריים בקופי בר ביום רביעי ואני מרותקת לשירותים עד עכשו. למי ששואל אכלתי פסטה פרימוורה. ועוד יותר נורא שזו כבר פעם שנייה. פעם קודמת זה היה בקטנה, הייתי מרותקת רק לשעתיים שלוש. חבל, אני כן אוהבת את האוכל שם אבל רק מזכרונות היומיים האחרונים אני לא מתכוונת לאכול שם יותר בחיים.

כהמשך ישיר לסיפור זה, אני חברה בקופת חולים כללית, סניף נווה מונוסון. אז בכללית כנראה, אם אתה מקרה דחוף תנסה להתפגר, כי ככה לפחות יתייחסו אלייך. בנווה מונוסון- הרופא חולה- אז אין רופא. באור יהודה- לא רוצים לקבל אורחים דחופים. במרפאה ביהוד- כבר הסכימו שאגיע אבל מכיוון שסגרו ביהוד את המרפאה השנייה, המרפאה מפוצצת ולא מכניסים אותך בלי תור, אז צריך לשבת ולחכות. אחרי שעה שמחכים עם כאבי בטן שעוד שנייה מעלפים אותך ועם מיליון אנשים צועקים מסביב, רק רציתי את השירותים בבית. אני לא יודעת אם ככה זה בכל הקופות חולים. ואני גם לא ממהרת לעבור. אבל אתמול הגעתי למסקנה, שהכללית כנראה מעדיפים אותך מת בסוף.

2. נטוויז'ן התקשרו אתמול להציע שיחות לחו"ל (סל השירותים התרחב מתברר) בשעה 22:00. מכיוון שאנוכי נמצאת במצב שכיבה פולני מתקדם, אמר להם בן זוגי היקר והמהמם שלא מתקשרים בשעות כאלו והתשובה היתה (במקום התנצלות) "מותר לנו לפי חוק להתקשר עד 22:30" את מי מעניין החוק שלכם בדיוק, הנציגה מאחורי השפופרת או האוזנייה בצד השני אפילו לא השכילה להתנצל. ולא רק שלא השכילה להתנצל היא עוד המשיכה לנסות למכור לנו שיחות זולות לחו"ל. לא הבנת כשאמרו לך פעם אחת שלום? את רוצה להביא אותנו למצב שננתק לך? אני לא אוהבת לנתק טלפונים!

זה הדברים שעצבנו השבוע.

ולסיום, משהו קטן ששימח אותי – עוד שבוע עבר בדרך אל סוף החודש הקרוב. פרטים בהמשך.